תחומי התמחות

נישואין / נישואין אזרחיים

במדינת ישראל אין כיום אפשרות לערוך נישואין אזרחיים, אלא רק נישואין דתיים – ליהודים – כדת משה וישראל. בני זוג המעוניינים להינשא נישואין אזרחיים, יכולים לעשות זאת בחו”ל. על פי כללי המשפט הבינלאומי-פרטי, מדינת ישראל מכירה בנישואין אזרחיים שנערכו בחו”ל וחייבת לרשום אותם במרשם האוכלוסין כנגד הצגת תעודת נישואין תקפה.

קיימים 3 סוגים של נישואין אזרחיים:

• • • זוגות שנישאו בנישואין אזרחים, מתוך בחירה ורצון שלא להינשא כדת משה וישראל מאחר ואינם רוצים שכללי ההלכה היהודית יחולו עליהם.
    • זוגות שנישאו בנישואין אזרחים, בשל היותם מנועים להינשא כדת משה וישראל למשל: פסולי חיתון, כהן וגרושה.
    • זוגות מעורבים – יהודי או יהודיה ובן דת אחרת או חסר דת, אשר בשל כך אינם יכולים להינשא כדת משה וישראל.

תוקפם של נישואין אזרחיים

לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים יש אותן חובות וזכויות החלות על כל זוג אחר שנישא על פי ההלכה היהודית. עמדת בית הדין הרבני לגבי נישואין אזרחיים היא, כי המשפט העברי אינו רואה את בני הזוג כנשואים כדת משה וישראל. יחד עם זאת, המשפט העברי מכיר בנישואין כ”נישואין של בני נוח” והנישואין אינם בטלים ומבוטלים מעיקרם אף לא בעיני ההלכה. יוצא איפה, שבית הדין הרבני מכיר בנישואין אזרחיים וגירושי בני זוג יהודים, שנישאו בנישואין אזרחיים, יהיו בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני.

גירושין אזרחיים

זוגות שנישאו בנישואין אזרחים מתוך בחירה, למרות שיכלו להינשא כדת וכדין, נחשבים כנשואים בניגוד להלכה ובמקרה זה לא יהיה צורך בגט לצורך הגירושין.

נישואים אלה ניתן להתיר על ידי מתן פסק דין לגירושין ואין צורך בהסכמת שני בני הזוג. בית הדין מסתפק באבחון המצב וחוסר הסיכוי לשלום בית. משמעות התרת הנישואין היא גירושין, ללא צורך בשימוש בגט פיטורין.

זוגות אשר נישאו בנישואין אזרחיים מתוך אילוץ, בשל היותם מנועים להינשא בנישואין דתיים, נחשבים כ”נישואין לחומרא” מבחינה הלכתית. לכן, למרות שלא נערכו הנישואין כדת משה וישראל, במידה ואחד הצדדים רוצה לסיים את הנישואין, יש צורך בגט לחומרא.

זוגות מעורבים שנישאו בנישואין אזרחיים ורוצים להתגרש, יצטרכו לעשות שימוש בפרוצדורה של התרת נישואין אזרחיים. יש לפנות לסגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה באזור השיפוט לצורך התרת הנישואין.

חלוקת רכוש

בכל ענייני הממון בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים, הסמכות להכריע תהא נתונה אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה. לבית הדין לא תהא סמכות לדון בענייני הרכוש ולא ניתן לכרוך את נושא הרכוש בתביעת הגירושין/ההתרה.

מזונות אישה

חיוב הבעל לזון את אשתו נובע מדין תורה. הדין העברי אינו מסייע לאישה שנישאה שלא כדת משה וישראל. קיימת הלכה דתית לפיה אישה שנישאה בנישואין אזרחיים אינה זכאית למזונות מבעלה.

כאשר המדובר בנישואי תערובת, בין יהודיה לבן דת אחרת או למחוסר דת או באישה לא יהודיה ליהודי או בני זוג שאינם יהודים כלל – יחול עליהם החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) וחובתו של הבעל לשאת במזונות אשתו נובע כתוצאה מהחוק האזרחי ולא מהדין האישי (הדתי).

בית המשפט העליון קבע, כי במקרים של נישואים אזרחיים יחויב הבעל במזונות זוגתו מכוח דיני החוזים הכלליים. המזונות האזרחיים אמורים להבטיח את רמת חייו של בן הזוג “החלש” ויאפשרו את שיקומו לאחר הגירושין.

מזונות ילדים

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי”ט – 1959 קובע, כי אב חייב במזונות ילדיו מכוח הדין האישי. במקרה של אב יהודי, החיוב הוא מכוח דתו. לכן, גם בנישואים אזרחיים כשהאב יהודי, חלה עליו חובת מזונות ילדים. על פי סעיף 3(ב) לחוק, במקרה שהאב אינו יהודי והדין האישי אינו מחייבו במזונות ילדיו, החיוב במזונות לילדיו יהא מכוח החוק האזרחי.