תחומי התמחות

צוואות וירושות / צוואות וירושות

מהי צוואה

צוואה היא מסמך בה מביע אדם את רצונו, מה ייעשה ברכושו לאחר מותו ומי יירש אותו. על עורך הצוואה לעשות את צוואתו מרצונו החופשי, ללא לחץ, איום או כפייה.

חוק הירושה קובע, כי כאשר המנוח לא הותיר אחריו צוואה, יתחלק עזבונו על פי הקבוע בחוק. לעומת זאת, כאשר אדם משאיר אחריו צוואה, עזבונו יעבור ליורשיו על פי המפורט בצוואתו ולא ליורשיו על פי דין.

אם כן, רק באמצעות צוואה יכול אדם לצוות את רכושו לפי רצונו, ולמנוע מצב בו קרוביו, כפי שהם מוגדרים בחוק, יירשו אותו בניגוד לרצונו.

מומלץ לערוך צוואה ע”י עורך דין הבקיא בתחום, על מנת שהצוואה תענה על הדרישות הצורניות והמהותיות שבחוק. אם לא, התנגדות לצוואה בטענה של פגם בצוואה, טענה של השפעה בלתי הוגנת, איום, אונס, תחבולה או תרמית, אם המתנגד יוכיח את טענותיו – עלולה לגרור את ביטולה של הצוואה, והירושה שהותיר המנוח תחולק על פי הקבוע בחוק הירושה.

סוגי צוואה

על פי חוק הירושה קיימים ארבעה סוגים של צוואות: בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה;

צוואה בכתב יד

על פי סעיף 19 לחוק הירושה, ניתן לערוך צוואה בכתב ידו של המצווה. בצוואה יפרט המצווה, בכתב ידו, מה רצונו שייעשה ברכושו לאחר פטירתו. על המצווה לחתום על הצוואה ולרשום את תאריך עריכת הצוואה. במקרה של צוואה בכתב יד, אין צורך בשני עדים. את הצוואה ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה.

צוואה בעדים

על פי סעיף 20 לחוק הירושה, ניתן לערוך צוואה בעדים. צוואה בעדים יכולה להיות צוואה מודפסת או צוואה בכתב יד של המצווה, על המצווה לציין את תאריך עריכת הצוואה ולחתום על הצוואה בנוכחות שני עדים המאשרים על גבי הצוואה שהמצווה הצהיר בפניהם כי זוהי צוואתו וכי נחתמה בפניהם.

חשוב, כי העדים לא יהיו יורשים של המצווה ו/או בעלי אינטרס בירושה.

צוואה בפני רשות

על פי סעיף 22 לחוק הירושה, יכול המצווה למסור דברי צוואתו בע”פ או בכתב בפני שופט, נוטוריון, הרשם לענייני ירושה או בפני חבר בית דין דתי. הרשות תקריא את הצוואה המוכתבת למצווה.

בצוואה זו אין דרישה לחתימת המצווה או הרשות.

צוואה בעל פה

על פי סעיף 23 לחוק הירושה, ניתן לערוך צוואה בעל פה, בנסיבות בהם המצווה גוסס או עומד למות תוך זמן קצר, או שהמצווה ראה עצמו עומד בפני המוות. המצווה ימסור את דברי צוואתו בעל פה בפני שני עדים. בסמוך ככל האפשר למועד האמירה, ירשמו העדים את דברי המצווה, את הנסיבות לעשיית הצוואה, את התאריך, יחתמו על המסמך ויפקידו את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.

צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים, כשחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשיית הצוואה בעל פה והמצווה עודנו בחיים.

תוקף צוואה

כשרות לצוות – סעיף 26;

צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין, או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.

חופש לצוות – סעיף 27;

(א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – בטלה.

(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה.

הצוואה מעשה אישי – סעיף 28;

(א) אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו.

(ב) הוראת צוואה, התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה – בטלה.

מסירת קביעה וסמכות בחירה – סעיף 29;

אין המצווה יכול למסור לאחר את קביעת האדם שיזכה מן העזבון או את קביעת החלק היחסי או המנה שאדם יזכה בהם; אולם אם ציין המצווה בצוואה אנשים, שמתוכם יש לבחור זוכה, או ציין נכסים, שמתוכם יש לבחור מנה, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו; ואם לא קבע המצווה, או שקבע והבחירה לא נעשתה תוך זמן סביר, יבחר בית המשפט או אדם שיקבע בית המשפט.

אונס איום וכו’ – סעיף 30;

(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.

(ב) הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט את דברי הצוואה בהתאם; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה.

אי-ביטול של צוואה פגומה – סעיף 31;

עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו מלפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה.

טעות סופר וכו’ – סעיף 32;

נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א.

צוואה סתומה וכו’- סעיף 33;

הוראת צוואה, שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה.

צוואה בלתי חוקית וכו’ – סעיף 34;

הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי – בטלה.

צוואה לטובת עדים וכו’ – סעיף 35;

הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה.

ביטול על ידי המצווה – סעיף 36;

(א) המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה.

(ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת, במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת.

ביטול מקצת הצוואה – סעיף 38;

(א) נקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי, כתנאי לזכייה או כחיוב לפי סעיף 45, בטל התנאי או החיוב, ואין בכך כדי לבטל את הזכייה שהיתה מותנית או שהחיוב היה מוטל עליה.

(ב) בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאי אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו.

ירושה על פי דין

כאשר אדם לא ערך צוואה או כאשר צוואתו נפסלת, יתחלק עזבונו על פי הקבוע בחוק הירושה.

מי הם היורשים על פי חוק הירושה?

(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;

(2) ילדי המוריש וצאצאיהם (ילדיו ונכדיו), הוריו וצאצאיהם (הוריו ואחיו), הורי הוריו וצאצאיהם (סבו וסבתו ודודיו).

זכות הירושה של בן-זוג

(1) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –

(א) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;

(ב) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, ייטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון.

(2) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (ב) יורש בן הזוג את העזבון כולו.

סדר העדיפות בין קרובי המוריש

ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו.

החלקים בעזבון

ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם.

חליפיו של יורש

(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה.

(ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו.

האם ילד מאומץ יכול לרשת את הוריו המאמצים?

(א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ.

(ב) המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על פי דין את קרובי המאמץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על פי דין את המאומץ.

(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.

זכות הירושה של המדינה

(א) באין יורש מקרב בני משפחתו של המוריש על פי חוק הירושה, תירש המדינה כיורשת על פי דין.

(ב) מה שירשה המדינה ישמש למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, אולם רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העזבון או לשלם, בתחום שוויים של נכסי העזבון שהגיעו לידי המדינה אחרי סילוק חובות העזבון, תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים–

(1) לאדם שערב מות המוריש היו מחסורו על המוריש;

(2) לאדם או לתאגיד שערב מות המוריש היה מחסורו של המוריש עליו;

(3) לבן-משפחתו של המוריש או של בן-זוגו שאינו מיורשיו על פי דין.

מי פסול לרשת על פי חוק הירושה

חוק הירושה קובע, כי אלה פסולים לרשת את המוריש:

(א) מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו;

(ב) מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזוייפת.

יחד עם זאת, מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש והמוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת את המוריש.

האם ידוע בציבור יכול לרשת?

ידוע בציבור יכול לרשת את בן זוגו וזכויות הירושה שלו הן כזכויות של בן זוג, אולם חוק הירושה קובע, כי אם אחד מהם היה נשוי לאדם אחר בעת פטירתו של המוריש, הנותר בחיים לא יוכל לרשת את הנפטר.