דירת המגורים של בני הזוג הינה, פעמים רבות, הנכס העיקרי של התא המשפחתי. כאשר בני זוג עומדים בפני גירושין, מתעוררת השאלה מה יעשה בדירת המגורים.
בני הזוג יכולים להגיע להסכם ובו להחליט, כי הדירה תימכר מייד או במועד מאוחר יותר לאחר שיגדלו הילדים.
ישנם מצבים בהם אחד מבני הזוג מוותר על חלקו בדירת המגורים לטובת הצד השני. כאשר בני הזוג לא הגיעו להסכם ואחד הצדדים רוצה לכפות פירוק שיתוף בדירה, עליו לפנות לבית המשפט בתביעה לפירוק השיתוף, כלומר תביעה למכירת הנכס וחלוקת המחיר שיתקבל, בין שני הצדדים.
כל אחד מבני הזוג רשאי להגיש תביעה לפירוק שיתוף מטעמו בכל עת. ההסתייגות היחידה שיכולה להישמע מבן הזוג השני, היא החובה להבטיח את הזכות למדור של בן הזוג והילדים הקטינים, המעוגנת בסעיף 40 א’ לחוק המקרקעין.
לבית המשפט הסמכות לקבוע, כי חלק ממחיר הדירה יישמר בנאמנות אצל צד שלישי, על מנת להבטיח את מדורם של הילדים, או לדחות את המכירה למשך מספר שנים עד שהילדים יגדלו או בהתקיים תנאים מסוימים. בית המשפט אינו יכול לשלול מאדם את זכות הקניין שלו, ואינו יכול למנוע ממנו לממש את רכושו.