חוק משפחות חד-הוריות, התשנ“ב – 1992, מעניק הכרה רשמית למבנה משפחתי חדש הסובב סביב הורות – שני אנשים המעוניינים מתוך בחירה משותפת, להביא יחדיו ילד לעולם ללא מיסוד הקשר ביניהם.
הסכם הורות מסדיר את האחריות לילד המשותף ואת חלוקת נטל ההורות בין שני ההורים. הסכם ההורות כולל הוראות העוסקות באלמנטים בסיסיים בגידול הילד והחזקתו.
מה כולל הסכם הורות
- שם הילד – שמו של הילד ושם משפחתו. על פי חוק השמות, ילד אשר הוריו אינם נשואים, מקבל אוטומטית את שם משפחתה של אמו. אם הוריו מעוניינים כי הילד יקבל את שם משפחתו של אביו, על האב לתת להסכמתו ביטוי בהסכם ההורות.
- משמורת – הסכם הורות מסדיר מיהו ההורה המשמורן, דהיינו מיהו ההורה עימו יתגורר הילד.
- הסדרי ראיה – הסכם ההורות מסדיר את הסדרי הראייה של ההורה שאינו משמורן, דהיינו ההורה שאינו מגדל את הילד.
- מזונות – הסכם ההורות מסדיר את תשלום דמי המזונות שישלם האב (או ההורה שאינו משמורן) עבור ילדו. בנוסף, יכול הסכם ההורות להסדיר עניינים הנוגעים לגידולו של הילד, חינוכו ודאגה לצרכיו, קביעת הוראות לגבי מקרה מוות של אחד ההורים, הסכמה על מרחק מגורים של ההורים זה מזה וכיוצ”ב.
אישור הסכם
הסכם הורות יש לאשר בבית המשפט לענייני משפחה, אשר בוחן את הוראות ההסכם ואת הסכמות הצדדים. כל עוד לא אושר הסכם הורות על-ידי בית משפט לענייני משפחה, אין לו תוקף משפטי מחייב. לאחר אישור ההסכם על ידי בית המשפט, הוא נושא תוקף מחייב של פסק דין.
שינוי הסכם הורות
ניתן לשנות הסכם הורות בכל הקשור למזונות, משמורת והסדרי ראיה, במידה וחלו שינויים מהותיים בנסיבות.
הסכם ההורות בין ההורים אינו חוסם את האפשרות של הילד לתבוע מזונות מאביו או מאמו באופן נפרד.