הסכם הגירושין הינו מסמך המסדיר את כל העניינים השנויים במחלוקת בין בני הזוג והוא אמור להתייחס לארבעה סוגיות מרכזיות:
הסדרת גט– ההסכם יכלול את הסכמת הצדדים להתגרש מתוך רצון חופשי. למרות שההסכם מסדיר את הגט, אין ההסכםיכול לחייב אדם להתגרש. במידה ואחד הצדדים חוזר בו מהסכמתו להתגרש, יש צורך לנהל הליכי גירושין רגילים בבית הדין הרבני.
משמורת והסדרי ראיה- בני הזוג יקבעו בהסכם את זהות ההורה המשמורן על ילדיהם הקטינים, את הסדרי הראיה עם ההורה שאינו משמורן במהלך השבוע, בסופי שבוע, בתקופת חגים וחופשות, את עניין מוסדות החינוך של הילדים וכל עניין אחר הקשור לילדים.
מזונות ילדים- במסגרת ההסכם ייקבע מה יהא סכום המזונות שישולם עבור ילדיהם של בני הזוג, את אופן חלוקת ההוצאות המיוחדות בין ההורים, תוך פירוטן (כגון: אבחונים, שיעורי עזר, הוצאות רפואיות וכיוצ”ב), את מועד תשלום המזונות, את תקופת תשלום מזונות הילדים וכיוצ”ב.
חלוקת הרכוש והממון- בהסכם יש לכלול את פירוט נכסיהם המשותפים של בני הזוג ואת אופן חלוקתם המדויקת עם הגירושין. חשוב, כי בפרק זה יתייחסו הצדדים לכל ההיבטים הרכושיים של התא המשפחתי- דירת מגורים, מכוניות, זכויות סוציאליות חשבונות בנק וכיוצ”ב. על מנת שהסכם הגירושין יחייב את בני הזוג החתומים עליו, יש להביאו לאישור בפני בית המשפט לענייני משפחה או בפני בית הדין הרבני, בנוכחות הצדדים. הערכאה השיפוטית תבחן את ההסכם, תוודא ששני הצדדים הבינו אותו ואת המשמעויות העולות ממנו. אין המדובר בהליך פורמאלי אלא בהליך מהותי ולערכאה השיפוטית הדנה בכך יש הזכות שלא לאשר את ההסכם שהוגש לה, אם הכתוב בו נוגד את טובת הקטינים, או שאינו חוקי או שאינו מוסרי.
כאשר בית המשפט לענייני משפחה מאשר הסכם גירושין, האישור תקף לכל סעיפי ההסכם מלבד הסעיפים הנוגעים לעצם הסכמת הצדדים להתגרש. לשם אישור סעיפי הגירושין יש להגיש את הסכם הגירושין לאישור בית הדין הרבני, אשר לו סמכות עניינית ייחודית לעסוק בגירושין עצמם וכן סמכות ליתן פסק דין לגירושין ולאחר מכן לסדר את הגט.
הסכם גירושין שנחתם ואושר, הינו הסכם מחייב כפסק דין של בית המשפט לכל דבר ועניין, וניתן לבטלו רק בבית המשפט ורק בשל הפרה של ההסכם ע”י אחד מבני הזוג או בשל טענה חוזית: טעות, הטעיה, כפייה, תרמית ועושק. בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים מקשים על צד המבקש לסגת מההסכמות לאחר אישור ההסכם.
יחד עם זאת, הסכם גירושין שלא קדמו לו הליכים משפטיים בעניין מזונות הילדים, אינו מחייב את הקטינים והם רשאים להגיש תביעה עצמאית למזונות לאחר חתימת ההסכם.
בנוסף, ניתן לתבוע את שינוי כל הקשור לעניין מזונות ילדים, משמורת והסדרי ראיה, גם לאחר חתימת הסכם ואישורו ע”י בית המשפט, כאשר חל שינוי נסיבות מהותי.
אכיפת הסכם גירושין
כאשר הסכם גירושין נחתם ואושר ואחד מבני הזוג אינו מקיים את ההסכם כלשונו, הצד הנפגע המעוניין לקיים את הסכם הגירושין, יכול לפנות לבית המשפט על מנת לאכוף את חיובי ההסכם, למעט סעיפים העוסקים בהסדרת הגט, שאינם ניתנים לאכיפה, מאחר וגט חייב להינתן מתוך רצון חופשי.
אכיפת תשלום דמי מזונות– במקרים בהם בן הזוג אינו עומד בחובתו לתשלום מזונות ילדים, כפי שהתחייב במסגרת הסכם הגירושין, ניתן לפנות אל לשכת ההוצאה לפועל ולגבות באמצעותה את חוב המזונות.
אכיפת הסדרי ראיית ילדים– ניתן לאכוף הסדרי ראיית ילדים באמצעות בית משפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. בנוסף, כיום, כאשר עולה חשש, בעת ניהול המו”מ להסכם הגירושין, כי אחד מבני הזוג ייפר את הסדרי הראייה, נהוג להכניס בהסכם סעיף המחייב את הצד המפר את הסדרי הראייה בתשלום סכום כספי על כל הפרה.
אכיפת חלוקת רכוש- ניתן לאכוף את סעיפי חלוקת הרכוש הנזכרים בהסכם הגירושין באמצעות פניה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה למינוי כנוס נכסים, שיבצע את חלוקת הרכוש בין בני הזוג.